טיפול פרטני

יש רגעים בהם אנו מבינים שכל זה לא עובד. הדרך בה התנהלתי עד היום לא מובילה אותי לאן שאני באמת רוצה. להיפך היא מרחיקה אותי מאנשים שיקרים לי, מרחיקה אותי מהשאיפות שהיית רוצה לממש בחיי, אבל יותר מהכל מרחיקה אותי מעצמי, וממי שהייתי באמת רוצה להיות בחיים האלו.

אחד הדברים שהכי חסרים לנו כבני אדם זה להיות מוקשבים, שיהיה מישהו שבאמת רואה אותנו, במרחב נקי משיפוט, ביקורת, ציפיות או אשמה. מרחב שבו יושב מולי מבוגר אחראי, שהוא תמיד בעדי שמוכן ואף רוצה לשבת איתי יחד בתוך מעמקי חדריי החשוכים, שהוא לא נבהל מאף אחד מחלקיי ומסכים שנחזיק שם ידיים יחד, שנלמד אותי, מה הביא אותי להרחיק, לחסום, להגן, להעלם. שיחד ניתן לילד הזה שבתוכי לנשום, להבין שאז הוא היה חסר אונים, והיום הוא לא. ובעיקר מה שלא יהיה  - הוא לא אשם. 

​

​החוויה הזו, של עיניים טובות, מרחב תומך, קשר מייטיב יציב ונינוח - מרפא אותנו.
רובנו לא זכינו לזה בילדותינו - וזו חוויה שמרחיבה את לב ומאפשרת לנו היום להביא את עצמנו לעולם אותנטיים, פשוטים, קלילים ונינוחים הרבה יותר.